<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ה</h1>
<h2>דף עט:</h2>
אמרינן בפרק המוציא יין שלושה עורות הן גויל קלף ודוכסוסטוס, פירש רב האי גאון גויל קרוי שהוסר השער לבדו ולא נתקן לצד הבשר כדאמר (ב"ב ג' א') גויל אבני דלא משפיין, וכותבין בו לצד השחור שהיה בו שער ונתקן, אבל קלף ודוכסוסטוס הוי שחותכין העור לשנים וכותבין בשתי הקליפות במקום החתך, אותה קליפה שלצד הבשר קרויה דוכסוסטוס וכותבין בו לכתחילה לצד החתך שזהו לצד השחור, והקליפה שלצד השער קרויה קלף וכותבין בה לכתחילה לצד החתך שזהו לצד הלבן (לשון סימני סה"ת קצ"ג), הלכה למשה מסיני היא שספר תורה כותבין אותו על הגויל במקום השער ושיהו כותבין תפילין על קלף במקום הבשר ושיהו כותבין מזוזות על הדוכסוסטוס במקום שער וכל הכותב על קלף במקום שער או [שכתב] בגויל במקום בשר וכן דוכסוסטוס במקום בשר פסול (רמב"ם תפילין פ"א ה"ח). כתב רבינו משה (שם ה"ט וע"ש בכס"מ) אף על פי שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט הדוכסוסטוס שאם כתב עליו ספר תורה פסול. אמנם בפרק המוציא יין מסקינן שספר תורה כשר אף אם כתבו על הדוכסוסטוס. וכן אם כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא נאמר על הדוכסוסטוס אלא למצוה (רמב"ם שם) אבל תפילין אינן נכתבין לא על הגויל ולא על הדוכסוסטוס ואם כתב עליהן פסולין כדאיתא התם (ע"פ סימני סה"ת שם). ואומר רבינו יעקב דקלפין שלנו יש להם דין קלף לפי שמתקנים אותם וגוררין אותם לצד הבשר ונשארת הקליפה לצד השער וצריך לכתוב עליהם ספר תורה תפילין ומזוזות לצד בשר [נ"א לכתוב לכתחילה בהן תפילין לצד לבן וכן ספר תורה ומזוזה צריך לכתוב לכתחילה לצד לבן לצד בשר כדין קלף] דאי קלפין שלנו יש להם דין דוכסוסטוס לפי שגוררין אותן לצד שיער ומסירין [אותן] קליפות קליפות ונשארה אותה שלצד הבשר ויש בהם דין לכתוב ספר תורה ומזוזה לכתחילה למצוה לצד השער אם כן תפילין היכי כתבינן בקלפין שלנו הלא דינם הוא על הקלף [ו]לצד לבן ואם שינה פסול (ע"פ סימני סה"ת שם).
<h2>דף קג:</h2>
תניא בפרק הבונה נכתב שלא בדיו יגנז, ומוקי לה בפרק הקומץ (מנחות ל"א ב' ע"ש בתו') בספר תורה. ואותו דיו שעושין מעפצים לעולם הוא לח ואינו קרוי דיו ופסול הוא לכתוב ממנו ספר תורה ותפילין ומזוזות שהרי סתם דיו יבש וקשה כשלנו כדאמרינן בפרק שני דנידה (כ' א' ובתו') שבקע קורט של דיו לבדוק בו את הדם וזה הלשון משמע בקורט קשה ויבש ועוד שנינו בגיטין בפרק שני (י"ט א' ובתו') בכל כותבין את הגט בדיו ומוסיף רבי חנינא בגמרא כתבו במי טריא ואפצא כשר אלמא אפצא אין זה דיו (ע"פ סה"ת סי' קצ"ה ובסימנים). מותר לתת שיחור שהוא ארטמנט בלע"ז לתוך הדיו אפילו למאן דאסר בפ"ק דעירובין (י"ג א' ותו') לתת קנקנתום לתוך הדיו שכותבין ממנו ספר תורה דשיחור וקנקנתום שני דברים הם, ששנינו בפ"ק דגיטין (שם ובתו') שכותבין הגט בדיו ובקנקנתום ותנא דברייתא מוסיף שם בגמרא כתבו בשיחור כשר ופירש רבינו שלמה דשיחור זהו ארמנט למדנו ששני דברים הם, ופירש רבינו שמואל לפני רבינו שלמה דקנקנתום זהו קרקע שקורין וידריאול והיא ירוקה ומאירה כזכוכית ועל שם כך נקרא וידריאול וכך פירש בערוך ולאחר שנשחקה הדק משחרת כדתנן בנדה בפרק כל היד (י"ט א') שחור כחרת ומפרש שהוא חרתא דאושכפי פירוש עושין מנעלים שמשחירין בו עורותיהן ובפ"ג דגיטין (שם) אמרינן מאי קנקנתום חרתא דאושכפי.
<h2>דף קח.</h2>
עור שהיה נקוב לא יכתוב על גבי הנקב וכל נקב שהדיו עובר[ת] עליו אינו נקב (רמב"ם תפילין פ"א ה"כ) כדאיתא פרק שמונה שרצים. ניקב תוכו של אות כגון תוך ה' או תוך מ"ם וכן בשאר אותיות כשר, ניקב בירך של אות עד שנפסק מביא תינוק בינוני לא חכם ולא טיפש ואם יקראנה כהילכתה כשר כדאיתא בהקומץ רבה (כ"ט א'—ב').
ספר תורה תפילין ומזוזות צריכין ליכתב על עור בהמה טהורה או חיה טהורה שנאמר (שמות י"ג ט') למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ומיהו אפילו אינה שחוטה מותר לכתוב עליה כיון שהיא טהורה והיתה ראויה להיות מותרת בפיך כדאיתא בפרק שמונה שרצים וריש מסכת סופרים (ע"פ סימני סה"ת קפ"ט). וצריך שיתן העורות בעיבוד לשמן, או יסייע לגוי בשעת [ה]עיבוד לשמן, כדאיתא בפרק הניזקין (גיטין נ"ד ב') באחד שאמר ספר תורה שכתבתי גוילין שלו לא עבדתי לשמן ופסליה ר' אבהו, וגם רבא [ד]אמר בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ב') הזמנה לאו מילתא היא והילכתא כמותו שסובר שצריך עיבוד לשמה וסבר כרשב"ג דאמר עד שיעבדם לשמן גבי עור הבתים בפרק התכלת (מנחות מ"ב ב' ובתו') וכן פי' ר"ח ור"ת דרבא כרשב"ג, וכן צריך להשחיר הרצועות מבחוץ לשמן כמו טויה בציצית וצביעה בתכלת שמצריך רב ושמואל ורב אשי לעשות לשמן דסברי כרשב"ג (ע"פ סימני סה"ת ק"צ קצ"א ובפנים ע"ש). וצריך שיאמר בפירוש שנותנם בעיבוד לשם דבר קדושה, וכתיבה נמי לשמה צריך מדאמר בפרק הניזקין (גיטין נ"ד ב') אזכרות שלו לא כתבתים לשמן ורצה לפסול ס"ת והשיבו נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת, ומסתמא משמע שצריך לכתוב לשמה, ואמרינן נמי בפרק השולח (שם מ"ה ב') גבי רשב"ג שמתיר לקנות ס"ת שכתבו גוי ומקשה עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה, וכן כשיכתבם צריך שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה. וכן בגט שצריך לשמה צריך אמירה (ע"פ סימני סה"ת קצ"ב ע"ש בפנים).
